פסק-דין בתיק ע"א 7424-11-12

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט מר אייל דורון), מתאריך 24.6.2012 בתיק תא"מ 13776-11-09.

2.       בבית משפט קמא התבררה תביעת המערערים כנגד המשיבה, בה עתרו המערערים לכך שהמשיבה תחויב לשלם להם סך 41,444 ש"ח, כערכו ליום הגשת התביעה (11.11.2009), בגין הוצאות נסיעה שהוציאו בהסעת בנם א', ללימודים בבית הספר "מרכז אלון" אשר בקיבוץ אלונים.

          את זכותם למימון הסעתו של א' לבית הספר הנ"ל מבססים המערערים על הוראות חוק הסעה בטיחותית ולפעוטות עם מוגבלות, תשנ"ד - 1984.

3.       א' נולד בשנת 1990 ולאחר שסיים שש שנות לימוד בבית הספר היסודי, עבר בשנת 2002 לכתה ז' בבית הספר "עירוני ג'" שבחיפה. באותה שנת לימודים התגלו אצל א' קשיי לימוד רבים, ועל כן בתאריך 3.7.2003, לקראת המעבר לכתה ח', הגישו המערערים בקשה לוועדת השמה, הפועלת לפי פרק ג' לחוק חינוך מיוחד, תשמ"ח - 1988, וביקשו "לשבצו במסגרת של חינוך מיוחד" (וראו סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של המערער).

          ועדת ההשמה החליטה לשבץ את א' בכתת החינוך המיוחד הפועלת בבית הספר "עירוני ג'", וזאת בניגוד לדעתם של המערערים (וראו סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית של המערערים). החלטה זו לא יושמה, ונראה הדבר שהמערערים, בעצה אחת עם הנהלת בית הספר, השאירה את א' בכתת לימוד רגילה בכתה ח'.

          מפרוטוקול ועדת ההשמה, שנעשה שנה לאחר מכן (בתאריך 27.6.2004) ניתן ללמוד, כי א' הושאר ללמוד בכתה רגילה, משום החשש "שהדבר ישבור אותו נפשית ויפגע בדימויו העצמי".

4.       בחודש יוני 2004, בתום שנת הלימודים בה א' למד בכתה ח', פנו המערערים שנית לוועדת ההשמה בבקשה לשבץ את א' ללימודים במסגרת של החינוך המיוחד. לקראת הדיונים בוועדת ההשמה בדקו המערערים, בעצת סגל בית הספר בו למד א', את האפשרות שא' ישובץ ללימודים בבית הספר "מרכז אלון" שבקיבוץ אלונים, ומצאו כי מסגרת זו מתאימה לא'.

          בתאריך 27.6.2004 התקיים דיון בעניינו של א', ובמהלך הדיון נרשם כי המערערים "לא מסכימים להעבירו לשום מסגרת בעיר חיפה. האם מבקשת שלא יתחמו את בי"ס מבחינה טופוגרפית על מנת להתקבל לאלונים. במידה ואנו ניתן לו שיבוץ בחיפה - אלונים לא יהיה מוכן לקבלו".

          מתחת לדברים אלה נרשם כי "להורים אין את האמצעים לשלם עבור לימודי בנם ב"אלונים" העיריה משלמת אגרת חוץ והסעות". ביחס למשפט האחרון אעיר, כי בית משפט קמא סבר, כי נפלה בו טעות סופר. מכל מקום, בהמשך הפרוטוקול, תחת הכותרת "עמדת ההורים כפי שהוכתבה על ידי ההורים לרושם הפרוטוקול", נרשם: "מבקשים לרשום אותו במרכז אלון לכתה ט' בלא לדרוש הוצאות נסיעה ו/או אגרת חוץ וכיו"ב".

          בסופו של דיון נקבע, כי א' "זקוק למסגרת קטנה ותומכת בבי"ס רגיל, לטיפול בלקות הלמידה הקשה".

5.       נראה הדבר, שהחלטת וועדת ההשמה לא קבעה כי א' ישובץ לכתת חינוך מיוחד במוסד כלשהו בתחום העיר חיפה, נקלט א' בבית הספר "מרכז אלון". בכך למעשה קיבלו המערערים את אשר ביקשו.

          אציין, כי בין הצדדים קיימת המחלוקת הבאה: המערערים טוענים, כי בעיר חיפה לא הייתה קיימת מסגרת חינוכית שהתאימה לצרכיו של א', ומטעם זה הם ביקשו לשבצו בבית הספר "מרכז אלון". לטענתם, הם כלל לא ידעו על בית הספר "מרכז אלון" והופנו אליו על ידי הגורמים המקצועיים בבית הספר עירוני ג', שם, כזכור, א' למד בכתות ז' ו- ח', ואכן, לאחר שבדקו את בית הספר מצאו כי הוא מתאים לצרכיו של א'. לעומת זאת, באת כוח המשיבה טענה, כי בחיפה פועלים בתי ספר רבים ובהם מסגרות חינוכיות מכוונות לתלמידים הלוקים בלקויות למידה שונות, ועל כן ניתן היה לשבץ את א' לאחת מכתות החינוך המיוחד הרבות המצויות בחיפה, אלא, שהמערערים היו אלה שביקשו שלא לשבצו בחיפה וזאת משום שהיו מעוניינים לרשום אותו ללימודים במרכז אלון. לטענת באת כוח המשיבה, ההחלטה שלא לשבץ את א' ללימודים בכתת חינוך מיוחד בחיפה לא נבעה מכך שבחיפה לא נמצאה כתה מתאימה לצרכיו, אלא משום שהוריו ביקשו זאת, וועדת ההשמה כיבדה את רצונם ולא רצתה לעמוד בדרכם.

6.       בעקבות החלטת ועדת ההשמה נקלט א' בבית הספר "מרכז אלון". בתצהיר עדותו הראשית מסר המערער, כי לימודיו של א' בבית הספר עלו ממון רב (25,000 "ח בשנה הראשונה, 19,000 ש"ח בשנה השנייה ו- 12,000 ש"ח בשנה השלישית), וזאת מבלי להביא בחשבון את הוצאות הנסיעה. לטענת המערער, ואם הייתה מוצעת למערערים אלטרנטיבה מתאימה בחיפה, כי אז לא היו מתנגדים לה, והיו חוסכים את ההוצאות הנכבדות במימון לימודיו של א'.

7.       בתאריך 15.7.2007 שוב הובא עניינו של א' בפני ועדת ההשמה. בפרוטוקול הישיבה שהתקיימה באותו מועד נרשם,  תחת הכותרת "עמדת ההורים, כפי שהוכתבה על ידי ההורים לרושם הפרוטוקול": "המשך שנה נוספת במרכז אלון הובהר כי ההסעות לא ממומנות ואגרת לימודי חוץ - לא".

          בתום הדיון התקבלה ההחלטה הבאה: "זקוק לבית ספר לחינוך מיוחד, שיענה על צרכיו הרגשיים והלימודיים, ויספק סביבת עבודה תומכת ומכילה". בעקבות החלטה זו המשיך א' את לימודיו במרכז אלון, ושם למעשה סיים י"ב כתות.

8.       בתביעה שהגישו המערערים לבית משפט קמא, טענו המערערים, כי מעולם לא ויתרו על מימון הסעתו של א' למרכז אלון. לטענתם, הם כלל לא ידעו על כך שלפי החוק המשיבה חייבת לממן את הסעתו של א' לבית הספר, ומשלא ידעו על זכותם שהסעתו של א' תמומן על ידי המשיבה, ממילא לא יכלו לוותר על זכות זאת.

          בית משפט קמא לא קיבל טענותיהם של המערערים, ובסופו של יום דחה את תביעתם. בית משפט קמא קבע, כי המערערים ויתרו על הזכות לקבל מימון להסעתו של א' לבית הספר "מרכז אלון", ולחילופין קבע, שהתנהגותם של המערערים "עולה כדי ויתור" (סעיף 15 לפסק הדין), והם "מנועים  ומושתקים מלתבוע כיום את עלות ההסעות". בית משפט קמא קבע, כי ההחלטה לשבץ את א' ללימודים ב"מרכז אלון" הייתה החלטה של המערערים, שיצרו מצג כי הם לא ידרשו מהמשיבה את עלות הסעתו לבית הספר.

          בקביעותיו האמורות העדיף בית משפט קמא את עדויותיהן של הגב' תמר מחלין, ששימשה בעת ההיא כפסיכולוגית חינוכית בכירה, והשתתפה בוועדת ההשמה שהתקיימה בשנת 2004, וכן את עדותה של הגב' יעל נדיב סביון, ששימשה כיו"ר ועדת ההשמה שהתקיימה בשנת 2007. לעומת התרשמותו החיובית של בית המשפט מעדות אלה, לא מצא בית המשפט לקבל את עדותו של המערער, לגביה קבע כי היא התאפיינה במתן תשובות ארוכות, מתחמקות ומתחכמות, וכי בסופו של דבר נאלץ המערער להודות בכך, שידע שיהיה עליו לשאת בעלות הסעתו של א' לבית הספר, וידע שהמשיבה לא תשיא בעליות ההסעה, והסכים לכך וראו סעיף 27 לפסק הדין).

9.       המערערים אינם משלימים עם פסק הדין, ועל כן הגישו הערעור המונח לפני.